מאת ד"ר נדב שליט פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש לב השרון
רקע
זיהוי מסקלין כחומר הפעיל בקקטוס סן-פדרו הושג רק ב-1960. מרבית המסקלין בפיוטה מצוי בראש הצמח בחלק הנקרא “כפתור”, אותו צורכים מיובש או בחליטה. מאחר ומסקלין הינו חומר פסיכדלי חלש יחסית (בעל פוטנטיות נמוכה), הכמות הממוצעת של כפתורי פיוטה אותה צורכים נעה בין 10-20 גרם, אולם קיימת שונות רבה בריכוז המסקלין בין קקטוסים שונים. בקקטוס סן פדרו מרבית המסקלין מרוכז מתחת לקליפת הקקטוס ומופק במגוון דרכים שונות, ככלל ריכוז המסקלין בקקטוס זה נמוך באשר בפיוטה. קקטוסי הפיוטה וסן-פדרו מכילים עוד מגוון חומרים פעילים, אולם הידע לגבי השפעתם של חומרים אלה על הספיגה, הפירוק וההשפעה של מסקלין מוגבל. למשך אלפי שנים, היה השימוש בקקטוסים אלה נערך בעיקר במסגרת טקסית, ע”י מרפאים או שמאנים אשר השתמשו בו לטיפול בבעיות בעלות אופי רוחני, רגשי, נפשי או פיזי, ככלי לחזיונות נבואיים, ככלי להתגברות על קללות או “מזל רע”, להבטחת הצלחה וככלי דתי-מיסטי. השם “סן-פדרו” אשר ניתן לקקטוס לאחר הכיבוש הספרדי, מתייחס לקדוש פיטר, שעל-פי האמונה הנוצרית אוחז במפתחות לשערי גן העדן. כיום נמשך שימוש לצרכים דומים ע”י הכנסייה של האמריקאים הילידים, אשר נוסדה בסוף המאה ה-19, מונה למעלה מ-250,000 חברים ומערבת מסורות נוצריות עם שימוש טקסי בפיוטה.
השפעה
מסקלין היה החומר הפסיכדלי הראשון שבודד, כ-50 שנים טרם סונתז לראשונה LSD, ולמעשה היווה את הפתח לחקר החומרים הפסיכדליים. ארתור הפטר, אשר בודד את המסקלין לראשונה, ניסה את החומר על עצמו ודיווח על שינויים בתפיסה הוויזואלית. ב-1895 דיווחו שני חוקרים על השפעותיו הייחודיות של מסקלין והעלו לראשונה את האפשרות להשתמש בו כתרופה. חוקרים אלו דיווחו על שינויים נעימים בתפיסה הוויזואלית, תחושת אובדן-זמן, חשיבה פרנואידלית, חוויה חוץ-גופית והקלה בתסמיני “נויראסתניה” ו”חולשת עצבים”, שמות כלליים בהם השתמשו בעבר לתיאור הפרעות דכאוניות וחרדתיות. חוקר נוסף שהתנסה בפיוטה בסוף המאה ה-19 דיווח על “חגיגה חושית” ועל “אורגיה של הראיה” יחד עם יכולת להתבונן בשינויים החושיים מתוך שליטה עצמית. אותו חוקר העריך כי כל אדם בריא יוכל לחוות חוויה בעלת “ערך חינוכי רב” על ידי השתתפות בטקס פיוטה. חוקרים בתחילת המאה העשרים הרחיבו את הממצאים בנוגע להשפעת המסקלין, כולל הממצא החשוב לפיו השפעת החומר על אותו אדם עשויה להשתנות באופן משמעותי בהזדמנויות שונות, אחד הממצאים שסללו את הדרך להבנת חשיבות ה-set & setting בעת שימוש בחומרים פסיכדליים. בשנות ה-50 של המאה העשרים התנסה הסופר אלדוס האקסלי במסקלין, התנסות בעקבותיה כתב את ספרו הידוע “דלתות התודעה”, שם תיאר את החוויה הפסיכדלית ואת התיאוריה לפיה המוח משמש כ”ברז מצמצם” (Reducing valve) לתודעה, כאשר בעזרת החומר הפסיכדלי ניתן להרחיב תודעה זו.
מסקלין מתחיל להשפיע כ-1-2 שעות מנטילת החומר, ההשפעה ממשיכה להתגבר למשך עוד 30-60 דקות ולאחר מכן מתייצבת למשך כ-3-5 שעות. המשך הכולל של השפעת החומר הוא בין 5-8 שעות, עם עוד 6-8 שעות של השפעות שאריתיות. השפעת המסקלין דומה לחומרים פסיכדליים אחרים, אך עם השפעה בולטת על חוויות ויזואליות עוצמתיות. השפעות המסקלין כוללות תחושת תובנה, התחזקות צבעים, אשליות והזיות ראיה, אופוריה, עוררות, התגברות תחושות מגע, סינסתזיה (עירוב חושים), תחושת חלום והתגברות חשיבה רוחנית ומיסטית עד כדי חוויה מיסטית מלאה עם תחושת אובדן גבולות האני.
בנוסף מתוארים ירידה בתיאבון, שינוי בתחושת הזמן ובתחושת המציאות, התרחבות אישונים, רעד, דחף לתת שתן (בשלבי השימוש המוקדמים) ואי-שקט. מבחינת תופעות שליליות, מסקלין עלול לגרום לבחילה והקאה, כאב בחזה ובצוואר, קוצר נשימה, שינויים בטמפרטורת הגוף מלווים בהזעה/צמרמורת, בלבול, קשיי ריכוז, קשיי שינה, מחשבות מעוררות אימה, חשיבה פרנואידלית והתקפי חרדה.
מנגנון פעולה
מסקלין שייך מבחינה כימית למשפחת הפנאתילאמינים (phenethylamines) הכוללת בין השאר את מולקולות הדופמין, אדרנלין, אמפטמין, מתיל-פנידט (ריטלין) ו-MDMA. בדומה לחומרים פסיכדלים אחרים, מנגנון הפעולה העיקרי של המסקלין קשור להפעלתו מספר קולטני סרוטונין (5HT1A, 5HT2A, 5HT2C), וקולטן TAAR1, ובאופן פחות חזק גם מספר קולטני נוראדרנלין (α1A, α2A).ככל הנראה, בדומה לחומרים פסיכדלים אחרים, ההשפעה הפסיכואקטיבית העיקרית קשורה להפעלת הקולטן לסרוטונין 2A, כאשר רצף התגובות מהפעלת הקולטן ועד להשפעה הקלינית עדיין אינו ברור במלואו, אולם בסופו של דבר מוביל לירידה בקישוריות הרשת המוחית הידועה בשם Default Mode Network (DMN), שינוי המוביל לעליה בקישוריות המוחית הכללית ואשר נקשר לדיווח על אובדן גבולות האני וקיום חוויות מיסטיות.
שימושים קליניים - Evidence based
על אף שהמסקלין היה החומר הפסיכדלי הראשון שנחקר, מאמצע המאה העשרים, עם הופעת ה-LSD וכניסת חומרים פסיכדלים אחרים לשימוש, נזנח המחקר הקליני במסקלין כמעט לחלוטין. אחת הסיבות האפשריות לכך היא הפוטנטיות הנמוכה יחסית של מסקלין בהשוואה ל-LSD ופסיכדלים אחרים. המחקרים המוקדמים התמקדו בתיאור של השפעת המסקלין וכן בדרכים להפקה שלו באופן מלאכותי. מחקרים שנעשו בקרב אוכלוסיית האמריקאים הילידים, בהם השימוש בקקטוסים מכילי מסקלין הוא שכיח, מצאו כי אין קשר בין שימוש במסקלין לקיום הפרעות נפשיות או ליקוי קוגניטיבי. דו”ח אמריקאי של הרעלות מתרופות מצא כי פניות לחדרי מיון בעקבות שימוש בפיוטה היו מועטות, בד”כ בשל תסמיני חרדה או הזיות, וללא כל דיווח על הגעה למצב מסכן חיים. בדיקה אשר בחנה שינויים כרומוזומליים בקרב משתמשי מסקלין לא מצאה קשר בין שימוש בחומר לשינויים מעין אלה.
מספר מצומצם של מחקרים מתאר טיפול בהתמכרות לאלכוהול בקרב אמריקאים ילידים ע”י שימוש בפיוטה, אולם עד כה לא נערך מחקר קליני אשר בחן נושא זה על פי אמות המידה המחקריות המקובלות. קיים תיאור יחיד בספרות המחקרית המתאר הטבה בתסמיני הפרעה טורדנית -כפייתית (OCD) אצל גבר בן 34 לאחר שימוש בפיוטה ופסילוסיבין.
נכון להיום אין התוויה קלינית מאושרת לשימוש במסקלין.
רגולציה
מסקלין אינו חוקי להחזקה ולשימוש בישראל, ומופיע בפקודת הסמים המסוכנים. בארה”ב מסקלין מוגדר כחומר אסור בקטגוריית Schedule 1 שמשמעותה כי לחומר פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה, אין לו שימוש רפואי ידוע ואין מידע מספק לגבי הבטיחות בשימוש תחת פיקוח רפואי. עם זאת, קיימת החרגה בחוק הנוגעת לשימוש טקסי על ידי אמריקאים ילידים, שימוש המוגדר כחוקי, כאשר גידול והפצה מתאפשרים באופן חוקי לאחר קבלת רישיון פדרלי. בקנדה ובמדינות נוספות מסקלין כלול בפקודת הסמים בעוד שקקטוס הפיוטה כשלעצמו הוא חוקי.
מטרת האתר
כפי שצוין לעיל, עד כה המחקר במסקלין מצומצם ביותר, ללא כל מחקר בנושא שבוצע בישראל. הידע הנרחב ביותר בנוגע לשימוש במסקלין, בעיקר על ידי צריכת פיוטה, מצוי בקרב אמריקאים ילידים המשתמשים בו במסגרת דתית-טקסית וכתרופה עממית מזה דורות. מהידע המגיע מקבוצת משתמשים זו עולה כי בשימוש במסגרת סדורה השימוש במסקלין הוא בטוח, וכי קיים פוטנציאל קליני לטיפול בהתמכרות לאלכוהול, וייתכן שאף להפרעות נפשיות אחרות. מטרת האתר הינה קידום המחקר במסקלין – ממחקר מדעי בסיסי ועד למחקרים קליניים. כל מחקר שיסייע בהבנת ההשפעות המורכבות של מסקלין על המוח האנושי והסכנות הכרוכות בשימוש בו, עשוי לקדם תהליכים שבסופם אפשרות לסיוע למטופלים רבים.