מיקרו-דוזינג של LSD מפחית את תחושת הכאב אצל מתנדבים בריאים

מיקרו-דוזינג של LSD מפחית את תחושת הכאב אצל מתנדבים בריאים

מחקרים קליניים משנות השישים והשבעים שנעשו באוכלוסיה של חולים סופניים הראו כי טיפול במינונים מלאים של LSD הוא בעל השפעה משככת כאב. למרבה הצער, קו מחקר זה הופסק וזאת לאחר שחומרים פסיכדלים הוגדרו כסמים מסוכנים האסורים לאחזקה ולמחקר ברחבי העולם.

המחקר הקליני הנוכחי הוא הראשון הבוחן מחדש את הפוטנציאל של LSD כחומר משכך כאבים וזאת ברמות מינון נמוכות (Micro-dosing) שאינן צפויות לייצר השפעות נפשיות או פסיכדליות משמעותיות.

במחקר זה, 24 מתנדבים בריאים קיבלו בהזדמנויות נפרדות מינון של 5, 10 ו-20 מיקרוגרם LSD וכן מינון פלצבו. בדיקות סיבולת לכאב (cold pressure test) נערכו לאחר 90 דקות ממתן ה-LSD ולאחר חמש שעות ממתן החומר. בנוסף למבחן הסיבולת לכאב, החוקרים בחנו את רמת הדיסוציאציה, תסמינים פסיכיאטריים וכן בוצעו הערכות של סימנים חיוניים. זאת בכדי לעקוב אחר המצב הנפשי ואחר בטיחות הנבדקים במהלך הטיפולים.

החוקרים מצאו כי מינון נמוך ביותר של 20 מיקרוגרם הגדיל משמעותית את הזמן בו המשתתפים הצליחו לסבול כאב (חשיפה למים קרים, 3 מעלות צלזיוס) והוריד את דירוג הכאב הסובייקטיבי ואת חוסר הנעימות המדווחת (תמונה 1). תת מינון של LSD העלה גם את לחץ הדם הממוצע אשר נשאר בטווח ההתקין והעלה מעט את דירוג רמת הדיסוציאציה, החרדה והסומטיזציה..                           

המחקר הנוכחי מספק עדות לאפקט משכך כאבים של LSD במינון נמוך אשר איננו יוצר חוויה פסיכדלית. הנתונים הנוכחיים מצדיקים מחקר נוסף על ההשפעות המשככות כאב של מינונים נמוכים של LSD באוכלוסיות מטופלים שונות.

ירידה בסיבולת לכאב ולתפסית הכאב לאחר שעה וחצי וחמש שעות ממתן 20 מיקרוגרם של LSD

אתר מחקר וריפוי פסיכדלי ישראל מקדם שימוש בחומרים פסיכדלים במסגרת מחקר וטיפולים מבוקרים ומפוקחים עם סט וסטינג מיטיבים. הפרמקולוגיה של חומרים פסיכדלים אינה מובנת במלואה וקיימים סיכונים פיזיים ונפשיים המקושרים בשימוש זה. נטילה של חומרים אלו צריכה להעשות תוך שקילה בכובד ראש של היתרונות והסיכונים ועם סיוע מקצועי זמין.

 מקור:

Ramaekers JG, Hutten N, Mason NL, et al. A low dose of lysergic acid diethylamide decreases pain perception in healthy volunteers [published online ahead of print, 2020 Aug 25]. J Psychopharmacol. 2020;269881120940937.

doi:10.1177/0269881120940937

כתיבת תגובה

סגירת תפריט